האקדמיה בשירות ההתנחלויות

מפרשת מכללת אריאל עולה ריח חריף של שחיתות שלטונית שמהותה שימוש בכספי ציבור באופן בלתי סביר ומפלה, בניגוד להמלצות הדרג המקצועי, ועל מנת לסייע לקידום עצמי של נבחרי ציבור בתוך מפלגתם. שר האוצר יובל שטייניץ ושר החינוך גדעון סער משתמשים בקופת המדינה ומבקשים לרפד את מכללת אריאל ולהפוך אותה  לאוניברסיטה, על מנת למצוא חן בעיני מתפקדי הליכוד, ולבסס את מקומם ברשימת הליכוד לכנסת הבאה. קו דק עובר בין החלטה אידיאולוגית לבין החלטה פוליטית אינטרסנטית שמונעת ממניעים זרים. במקרה של מכללת אריאל הקו הזה נחצה בבירור.

כזכור, רק לפני כמה ימים קבעה הוועדה לתכנון ותקצוב במועצה להשכלה הגבוהה, כי אין מקום לבצע שינוי במעמדה של המכללה ולהפוך אותה לאוניברסיטה. המלצה רשמית זאת של הות"ת מצטרפת למכתבם של שבעת ראשי האוניברסיטאות, לרבות אוניברסיטת בר אילן (שאיננה חשודה כבעלת אוריינטציה שמאלנית), הקוראים לעצור את המהלך ולהימנע מהפיכת המכללה לאוניברסיטה. הוועדה היחידה שהמליצה על המהלך הוקמה על ידי מל"ג יו"ש, ופעלה תוך ניגוד עניינים וללא יכולת רצינית לבחון את השלכות ההכרזה על מוסדות ההשכלה הגבוה בתוך ישראל, כפי שפירט פרופ' מנואל אוניברכטנברג בחוות דעתו שפורסמה לראשונה ב"הארץ". לא ניתן להתייחס ברצינות למסקנות הוועדה, שהוקמה בחוסר אובייקטיביות על ידי אנשים האחראים בעצמם על מכללת אריאל.

אך עם כל הכבוד לאוניברסיטת חיפה, לאוניברסיטת בן גוריון ואפילו לטכניון – לשר האוצר ולשר החינוך יש אג'נדה פוליטית ואישית אחרת. שניהם אינם זקוקים לקולות המרצים באוניברסיטאות, הסטודנטים והדוקטורנטים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, עתידם הפוליטי תלוי אך ורק במתפקדי הליכוד שחלק גדול מהם נמנה עם אנשי ההתנחלויות. שר החינוך מבקש ממל"ג יש"ע לאשר את המהלך, ושר האוצר משגר מכתב יוצא דופן שבו הוא מבטיח 50 מיליון שקלים למכללה. כך הופך האינטרס הלאומי לעניין שולי, והקופה הציבורית נשדדת והופכת לאתנן פוליטי שנועד לרצות את המתנחלים ותומכיהם בלבד. אם במקום מתנחלים היו אלו בעלי ההון שמושכים בחוטים, כבר מזמן היתה קמה הארץ וזועקת "שוחד בחירות" ו"שחיתות פוליטית".

המכללות האחרות, ספיר, תל חי ועוד, יכולות רק להתבונן בקנאה ולתהות מדוע שוב בוחרת הממשלה להפלות את תלמידיהן לרעה, מדוע שוב מי שעובר את הקו הירוק הולך ליהנות מתנאים טובים יותר על חשבון הקופה הציבורית. אין זאת הפעם הראשונה שמכללת אריאל מופלית לטובה. חוק שהעבירה סגנית השר, גילה גמליאל, חוק "שנת לימודים חינם בפריפריה" כלל את מכללת אריאל, הנמצאת 20 ק"מ ממרכז הארץ, אך השמיט את אוניברסיטת בן גוריון שנמצאת בבירת הנגב, 90 ק"מ מהמרכז. גם התקצוב שלו זוכה המכללה ממשרדי הממשלה גדול באופן קבוע מתקציבן של המכללות הציבוריות האחרות הפועלות בתוך ישראל.

צריך להוריד את המסיכות ולומר את הדברים כהווייתם: מכללת אריאל איננה עוד מוסד אקדמי, מכללת אריאל היא גוף פוליטי-אידיאולוגי, שמבוסס על תפישת עולם התומכת במפעל ההתנחלויות. המכללה קיימת על מנת להכשיר את מפעל ההתנחלויות כולו ולסייע לראשי גוש אמונים לזכות בלגיטימציה. אין זה פלא שרק השבוע נשלח יו"ר מועצת יש"ע, איש פוליטי מובהק, בשליחות המכללה לנסיעה הסברתית בדרום אמריקה. זאת המכללה ואלו הם נציגיה.

לכן חורגים ממנהגם חברי כנסת ושרים ונעמדים בתור כדי לזכות בקרדיט ולפעול למען ההתנחלות "האקדמית" בלב אריאל. לא טובת הכלל, לא טובת מערכת ההשכלה הגבוה ולא טובת הסטודנטים בישראל עומדת לנגד עיניהם, רק שיקולים צרים: רצון לרצות את נציגי המתנחלים במפלגות השונות, ולהבטיח את כיסאם בכנסת הבאה.

המאמר פורסם בהארץ 17.7.2012

פרקליטות עם קלון

כחסיד של עקרון שלטון החוק, אני שמח ומברך על אווירת הפחד והאימה שאחזה בשנים האחרונות בכל פוליטיקאי או נושא משרה ציבורית בכל הקשור לניגודי עניינים, קידום מקורבים ולקיחת שוחד וטובות הנאה. הפחד מפני הגשת כתב אישום, סיום הקריירה הפוליטית, ואף מאסר בפועל הוא גורם מרכזי במניעת שחיתות, ניקיון המערכת הפוליטית ושמירה על טוהר המידות. עצמאותה וחופש פעולתה של הפרקליטות חייבים להישמר ולהישאר מנותקים מכל גורם לחץ כלשהו, פוליטי ותקשורתי. 

יחד עם זאת, הכוח הרב שנתון, ובצדק, בידי הפרקליטות מחייב את אנשיה לנהוג במשנה זהירות בבואם להגיש כתב אישום כנגד אישיות ציבורית נבחרת, מן הטעם הפשוט המחייב את נבחר הציבור להתפטר מתפקידו עם הגשת כתב האישום לבית המשפט. התנהלות הפרקליטות בפרשות אהוד אולמרט בכלל ובפרשת משה טלנסקי בפרט, אין בה כדי לחזק את מעמדו של שלטון החוק, אלא להיפך, התנהלות הפרקליטות פגעה קשות באמינותה של המערכת, וביכולתה העתידית להגיש כתבי אישום מוצדקים כנגד נבחרי ציבור שסרחו. בסוף מעשה, הקלון בתיק אולמרט דבק דווקא באמונים על שמירת החוק והם שיתקשו מעתה להמשיך ולזכות באמון הציבור.

קשה שלא לתהות כיצד על סמך עדות מקוטעת של אדם מפוקפק כגון טלנסקי, ביססה הפרקליטות כתב אישום כוזב ומסע ציבורי אגרסיבי וקטלני כנגד ראש ממשלה מכהן, ואף נהגה במקרה זה באופן חריג כאשר ביקשה מבית המשפט לפתוח בהליך של עדות מוקדמת, עדות שריסקה באחת את מעמדו הציבורי של אולמרט מבלי שלהגנה ניתן לבצע בזמן אמת חקירה נגדית. קרבתו של טלנסקי לגורמי ימין היתה צריכה לעורר עוד יותר את החשד כי מאחורי התלונה עומדים גורמים פוליטיים המנסים באמצעותה להביא לחילופי שלטון בישראל ולעצירת התהליך המדיני, אותו ניסה אולמרט לקדם באותה תקופה.

עוד יותר קשה להבין מדוע בחרה הפרקליטות "לקשט" את כתב האישום בסעיף נוסף קטנוני ותמוה בדבר שוויו של אוסף העטים של אהוד אולמרט, סעיף שגם בו זוכה אולמרט מכל אשמה. הוספת פרשת העטים חיזקה עוד יותר את התחושה כי ההליך המשפטי כנגד ראש הממשלה לשעבר מונע ממוטיבציית יתר, שהסיטה את אנשי הפרקליטות למחוזות בלתי הגיוניים. ההיתלות בהרשעתו החלקית של אולמרט איננה אליבי מספיק, ברור לכל כי ללא פרשת מעטפות הכסף וללא פרשת ראשונטורס, הפרקליטות לא היתה מגישה כתב אישום מלא על התנהלות אולמרט בכל הקשור לפרשת "מרכז ההשקעות".

מהיכרותי את המערכת המשפטית מזוויות אחרות, אני יודע כמה מהססת הפרקליטות להגיש כתבי אישום כנגד מעשי שחיתות לכאורה בכל הקשור להתנהלות ראשי מועצה בשטחים באשר לבנייה בלתי חוקית שהתבצעה באופן גלוי וידוע לכל. אני בטוח כי אם דין טלנסקי היה חל גם לגבי תיקים אלו, רבים ממנהיגי המתנחלים היו מבלים את השנים האחרונות על ספסל הנאשמים בבתי המשפט. אך כאשר החשד מגיע לראש הפירמידה, ייתכן והתיאבון של אנשי הפרקליטות להגיש כתב אישום ולשנות סדרי עולם גבר על השכל הישר ועל הצורך לנהוג באיזון ובכובד ראש, עת שמתקבלת ההחלטה על הגשת כתב האישום כנגד ראש ממשלה מכהן.

אינני מאמין בתיאוריות קונספירציה ואינני סבור כי הפרקליטות פעלה ממניעים זרים, אך אי אפשר להתעלם מריח הרשלנות, היוהרה וחוסר האחריות הנודף מהתנהלות הפרקליטות בפרשת אולמרט. אנשי הפרקליטות צריכים לתת את הדין כיצד על סמך עדות מפוקפקת, אילצו ראש ממשלה להתפטר, ומדוע במקרה זה מוטיבציית היתר שלהם גררה את המערכת כולה ליום בו נפגע קשות אמון האזרח במקצועיותה ובשיקול דעתה של מערכת התביעה הכללית בישראל. לצד זאת, יש לוודא כי תבוסת הפרקליטות בבית המשפט לא יתורגם לחרדת ביצוע בדיון בתיקים עתידיים, וכי בחסותו של פסק הדין בעניין אולמרט יימלטו מכתב אישום פוליטיקאים ואנשי ציבור אחרים שכנגדם יש ראיות מספיקות ומוצקות להגשת כתב אישום.

המאמר התפרסם בעיתון הארץ 10.7

כיבוש בהדחקה

עולם המשפט הוא עולם מופלא, כל עמדה מופרכת ככל שתהיה תמיד תמצא לה את אותו משפטן תורן שיסכים להגן עליה, מבחינת זאת הימין הישראלי יכול להיות מרוצה, ועדת לוי סיפקה את הסחורה והצליחה להוציא מפרי עטה עשרות עמודים, שכל כולם מניפסט פוליטי הנועד להכשיר "משפטית" את ההתנחלויות והמאחזים בשטחים. מי שקורא את הדוח לא יכול שלא לתהות לאן נעלמו הפלסטינים, המילה פלסטינים כמעט ולא מוזכרת בדוח ומעמדם כלל לא עולה לדיון, כך אפשר בקלות להדחיק את כל מה שלא כשר ולטאטא מתחת לשטיח שניים וחצי מיליוני בני אדם נטולי זכויות, החיים תחת כיבוש.

הוועדה אולי טעתה בתיאור המצב המשפטי בשטחים, אך הצליחה לדייק בתיאורה את המצב המנטלי- פסיכולוגי בו נמצאת החברה הישראלית מאז מלחמת ששת הימים והקמת ההתנחלות הראשונה ועד ימים אלו בהן חיים בהתנחלויות מעל 300 אלף איש, מצב המתבסס ברובו על המונח "הדחקה".

ישראל שרואה עצמה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, מקיימת זה למעלה מארבעים וחמש שנים מערכת שלטונית בלתי דמוקרטית ובלתי שוויונית בשטחי הגדה המושתת כולה על פקודות וצווים צבאיים אשר מפלים בחוק בין המתנחלים לפלסטינים. על מנת שלא לפגוע בתדמיתה הדמוקרטית ישראל מעולם לא סיפחה את השטחים והעדיפה להשאיר את המצב בתחום "האפור", לשלוט בשטח אך לא להעניק זכויות אזרח לפלסטינים, להקים התנחלויות אך לא לספח רשמית את השטחים לישראל, ללכת עם ולהרגיש בלי. ראשי הממשלה לדורותיהם הבינו כי מהלך של סיפוח יחייב את הממשלה להעניק לפלסטינים אזרחות ישראלית ולהשוות את מעמדם למעמדם של ערביי ישראל, כל פתרון אחר ייחשב אנטי דמוקרטי בעליל ויגרום לכך שזכויות דמוקרטיות כגון הזכות להצביע ניתנות על בסיס השתייכות אתנית. לכן, השטחים מעולם לא סופחו לישראל והמערכת המשפטית ידעה עם השנים להתאים עצמה לרצונם של הפוליטיקאים ולייצר מערכת חוקים ייחודית ושונה לשטחי הגדה שתתיר לישראל להקים התנחלויות מבלי לספח רשמית את השטח. בלית ברירה, גם בית המשפט העליון הישראלי הסכים לבסוף ליישר קו עם הדרג המדיני ואישר את הקמתן של ההתנחלויות, ובלבד שיוקמו כחוק ולא על אדמות פרטיות פלסטיניות, סייג זה גם הוא לא יושם וועדת לוי מנסה לקבור באופן סופי גם אותו. כך הצליחה המדינה לשמור על ארשת פנים דמוקרטית, אך מאחוריה להמשיך ולהשביע את הרעב לכיבוש ולהשתלטות קולוניאליסטית על עוד משטחי הגדה.

ההיתלות הכמעט נואשת של חברי הוועדה בכך שהשטחים אינם הוגדרו כשטח של מדינה זרה ולכן אינם שטח כבוש, מתנפצת אל מול המציאות היום יומית בשטח בה למיליוני פלסטינים אין זכויות אזרח והם נתונים לחסדיה של מדינת ישראל. מהיתרי הבנייה והיתרי תנועה, ועד לזכויות פוליטיות ומדיניות, מדינת ישראל היא הריבון והיא שמכתיבה עבור הפלסטינים את המציאות באופן חד צדדי ובאמצעות שימוש בעליונותה הצבאית. ממשלת ישראל לא מבקשת לשמוע לדעתם של הפלסטינים בכל הקשור לבניית התנחלויות, הקמת מחסומים, בניית הגדר, שימוש במשאבי טבע ומים, ובקביעת המדיניות באזור, הכול נקבע בכנסת ובממשלת ישראל ולתושב הפלסטיני אין יכולת להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות מבפנים. לכל אלו לא ניתן ביטוי בדוח הוועדה והיא מיישרת קו עם הממסד הישראלי ומנסה למרוח קצת איפור על מציאות מכוערת ואנטי דמוקרטית בעליל. לדאבונם של אלו מימין המברכים על מסקנות הוועדה, שכרם של אלו עלול להיות בהפסדם, פרסום מסקנות הוועדה בעולם יביך את ישראל, יחשוף את הכיבוש הישראלי בשיא כיעורו וידגים לעולם כיצד בדומה למשטרים אחרים באזור, גם בישראל יש מי שמנסה להדחיק ולטאטא מציאות קשה על מנת שלא להתמודד עם הביקורת שתבוא בעקבותיה. הדוח מטיל צל כבד על האופן בו מצטיירת מערכת המשפט הישראלית ומציג אותה כמשתפת פעולה עם הגדרות משפטיות מופרכות, שבבסיסן עומד הרצון להמשיך ולכבוש את השטחים באופן "חוקי" ו-"דמוקרטי".

 

מול אדוני הארץ – כתבתה של יעל פז מלמד

ש רגעים בחיים שבהם הכל נעצר והתרגשות גדולה אוחזת בך, כך קרה לי כשקראתי את המאמר של יעל פז מלמד במעריב.
זאת ההזדמנות להודות לכל אותם אלפי אנשים ששולחים כל העת מסרים של עידוד ותמיכה, מסמסים, משתפים, ועושים לייקים. את הכוח להמשיך הלאה אני וחבריי בשלום עכשיו שואבים מכם.

עתירת הסרק של אנשי מגרון

כפי שלא ניתן היה להאמין למתנחלים במגרון כאשר הם טענו שאין בעלים על הקרקע, כך אי אפשר להאמין למתנחלים שלפתע טוענים שיש בעלים ושהם קנו את הקרקע מהם – לכתבה בהארץ

הגיע הזמן לחזור לפרופורציות!

מתנחלים הכריזו שהם ניצחו וחזון שתי המדינות כבר לא רלוונטי. המציאות קצת שונה, המתנחלים אולי זוכים ליחס כאילו הם הרוב באוכלוסייה אך בפועל הם רק 4 אחוזים. מתוך ארבעת האחוזים, רק ארבעים אחוז מתגוררים בהתנחלויות המבודדות, הגיע הזמן לחזור לפרופורציות, ולהתייחס למתנחלים על פי גודלם היחסי באוכלוסייה.

מדוע יגאל עמיר יוצא מבידוד?

רוצח רה"מ איננו ככלל האסירים, מדובר בטרוריסט היהודי המסוכן ביותר בישראל וכך יש לנהוג בו, חשיפתו לאסירים אחרים תסייע לו להמשיך ולהפיץ את תורת השנאה וההרג בה הוא מחזיק ותעביר מסר סלחני על מעשיו. כבר היום, נהנה הרוצח מתנאים שכל טרוריסט פלסטיני היה יכול לחלום עליהם. קראו עוד בכתבה בהארץ


הכניסו את כתובת הדוא"ל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות במייל.

הצטרפו אל המנוי הבודד (1) שכבר עוקב אחריו

ארכיון

המוקלקים ביותר

  • ללא